ברמה העקרונית איננו ממליצים לעמותות לנקוט בשיטת גיוס הכספים באמצעות מתרימים שיעברו מבית לבית.
סגנון ההתרמה מבית לבית היה פופולרי במיוחד בשנות השמונים. אז עוד לא הייתה הצפה של עשרות אלפי עמותות, לא נהגו לתרום בצורה מסודרת דרך מקום העבודה, ואנשים תרמו בביתם ביד רחבה. כיום מוצפים האזורים העשירים יותר של המדינה במתרימים. ברמת אביב למשל נוקשים מתרימים על הדלת בממוצע פעמיים ביום, וזה מגיע למצב שבו התושבים לא תורמים עוד לאף עמותה.
המתרימים עצמם גובים כ - 40% מסך התרומות שהם מתרימים, ולעמותות קטנות העניין לא משתלם.
בניגוד לעמותות הקטנות ששולחות מתרימים להתרים תושבים מבית לבית, ישנן העמותות הגדולות (כגון איל"ן, ניצ"ן, וכו') שמהוות חלק מאשכול התרומות שקבעה מדינת ישראל. הן נהנות מיום התרמה קבוע פעם בשנה, שאליו מגויסים חברי תנועות הנוער ותלמידי בית ספר. ביום התרמה ארצי ניתן לגייס כמה מיליוני שקלים, שמחולקים בהתאם לחלוקת אשכול התרומות שנקבע מראש.
